<h1>הבתים — שערי עירובין שער רביעי</h1>
<h2>דף עו.</h2>
חלון שבין שתי חצירות, אם יש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על זה, והיה קרוב מן הארץ בתוך עשרה טפחים, אפילו כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה, או כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה, אם רצו יושבי [שתי] החצירות לערב כולם עירוב אחד, הרשות בידם, ויעשו כחצר אחת ויטלטלו מזו לזו. ואם רצו מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. היה החלון פחות מארבעה או שהיה כולו למעלה מעשרה, מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. לר"ם. וטעם הדבר, שכשהוא למעלה מעשרה אינו כפתוח זה לזה, וכשאין לו ארבעה אע"פ שהוא למטה מעשרה, אין תורת פתח עליו.
<h2>דף עו:</h2>
כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים, והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן, אם הן מכוונין זה כנגד זה או קרוב שאין בין זה לזה שלשה טפחים ממעט, ואם רצו מערבין אחד. ואם לאו אינו ממעט. בד"א כשאין ברחב הכותל ארבעה, אבל אם יש ברוחב הכותל ארבעה אע"פ שהם רחוקים הרבה ממעט ואם רצו מערבין אחד, מפני שראוי להשתמש בכותל. כותל עשרה, סולם שבעה ומשהו מתירו, ואפילו הוא זקוף.
כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה, אם נפרץ הכותל ברחבו עד עשר אמות, רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים. בד"א כשלא נפרץ במלואו, אבל נפרץ במלואו מערבין אחד ואין מערבין שנים, שכל אחת אוסרת על חברתה. ואם נפרץ הכותל ביתר מעשר [אינה] נחשבת לפתח. עשו לה צורת פתח רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים. לא היתה הכותל שבין שתי החצירות גבוה עשרה, אע"פ שאין שם פרצה מערבין אחד ואין מערבין שנים.
חלון שבין שני בתים או בין שני חדרים אפילו למעלה מעשרה, רצו מערבין אחד, שהבית כאילו הוא כולו מלא, מפני שכלים גבוהים מצויין בבית וראוי לעלות עליהם ולהשתמש מזה לזה אפילו למעלה מעשרה. והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה. היה חלון עגול, אם יש בו כדי לרבע ד' על ד' ה"ז כמרובע. לפי מה שאמרו כל אמה בריבוע אמה ושני חומשין באלכסון, וכל שיש לו רוחב טפח יש בהקפו שלשה טפחים פחות חומש בקרוב. וכשירבענו יהיה בו ארבעה על ארבעה. כתב הראב"ד אל יצמצם אדם במדה זו, כי חכמי מדות אומרים כי אמה בריבוע היא יתר מאמה ושני חומשין באלכסון. וכל שיש בו רוחב טפח יש בו (רוחב) יותר משלשה טפחים היקף. ומפני כך בשבעה עשר פחות חומש (לא) יוכל אדם לרבע מתוכן ארבעה על ארבעה. וראוי לחוש לדבריו. חלון שיש לו ארבעה על ארבעה ויש לו סריגות, הרי הוא כמי שאין לו ארבעה על ארבעה, שאינו ראוי להשתמש דרך החלון. לול שבין בית לעליה, אפילו הוא באמצע הבית, אם רצו מערבין אחד ואין צריך (לא) סולם ארעי להתירו, לפי שהכלים הגדולים מצויין בבית ויכול להשתמש מזה לזה בלא סולם. והוא שיש ברוחב ארבעה על ארבעה.
<h2>דף עז.</h2>
כותל שגבוה י"ט ובא למעטו כדי לערב עירוב אחד, אם יש באורך המיעוט ארבעה טפחים מערבין אחד. סתר מקצת הכותל עד שנתמעט מעשרה, צדו הקצר נותנין אותו לחצר זו ושאר הכותל הגבוה לבין שתי החצרות, לשון רבינו משה. מה שכתב הר"ם, אם יש באורך המיעוט עשרה טפחים, לא נתברר לי. ויראה שראוי להיות "אם יש באורך המיעוט ארבעה טפחים". כי כשמיעט גובה הכותל מעשרה ויש באותו מיעוט רוחב ארבעה הרי הוא כסולם.
<h2>דף עז:</h2>
בנה מצבה ע"ג מצבה בצד הכותל, אם יש בתחתונה ארבעה ממעט. אין בתחתונה ארבעה ואין בינה ובין העליונה שלשה ממעט. ואם רצו מערבין אחד. לשון רבינו משה. ולא ביאר הר"ם שיעור העליונה. ולפי ההלכה שיעור העליונה ארבעה. וארבעה שאמרו, ביאר הרב ר' שלמה ארבע אורך. אע"פ שלא היתה שם העליונה ממעט. וכשיש בעליונה ארבעה ואין בתחתונה ארבעה תועיל העליונה [בזמן שאין ביניהם שלשה, לפי] שאין אויר [ביניהם]. אבל כשיש ביניהם שלשה הרי יש אויר ביניהם [ומיעוט] באויר אינו ממעט. וזה הביאור אינו מתיישב לפי ענין ההלכה. והראב"ד ביאר, כי כשיש ארבעה בתחתונה עודפים על העליונה, התחתונה ממעטת. ואם אין העודף ארבעה ויש בעליונה כדי לצרף ולהשלים לתחתונה ארבעה, אם אין בין זו לזו שלשה מצטרפות וכאיצטבא אחת היא. היו בעליונה לבדה ארבעה על ארבעה אע"פ שיש שלשה או יתר בין העליונה לתחתונה ממעט. שאין אויר פוסל בדבר זה. וכפי זה הדרך יתבאר דעת הר"ם כמו שכתבנו ברחבה. וכן הדין בסולם ששליבותיו פורחות, שאם יש בשליבה התחתונה ארבעה ממעט. ואם אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ממעט. [ואם אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה כדי לצרף ולהשלים לתחתונה ארבעה ממעט], והוא שלא יהיה בין שליבה לשליבה שלשה. זה הסולם לפי ביאור הר"ש כעין סולם שלנו, שיש אויר ביניהם. ולפי ביאור הראב"ד הוא כעין אותן הסולמות העשויות בין בית לעלייה, שהן סתומות מוטות על הכותל. ודין סולם זה כדין איצטבא לפי כל אחד מן הביאורים שכתבנו בו.
<h2>דף עח.</h2>
זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהו ממעטו. לפי ביאור הר"ש זה הזיז יש לו ארבעה על ארבעה ואם הניח עליו סולם כל שהוא אע"פ שאין ברוחבו ארבעה הואיל וסמך ראשו לזיז שיש בו ארבעה ה"ז מיעוט, והוא שאין חבקי הסולם מרוחקין שלשה. ואם לא הושיב הסולם על הזיז אלא לצדדיו לא עשה כלום. הרי לא עשה אלא שהרחיב הזיז, והזיז גבוה מן הקרקע הרבה ומיעוט באויר אינו מיעוט, כמו שכתבנו למעלה. ולפי ביאור רבינו נסים מפני זה הצריכו סולם, שהסולם מוכיח שהזיז עשוי להשתמש בו. וזהו כשהניחו עליו. אבל אם הניחו עליו בצדו אין זה אלא מרויח הזיז, ואין כאן הוכחה שהיה הזיז עשוי להשתמש. ואפשר שכן דעת הר"ם שכתב כותל שבין שתי חצירות וזיז יוצא באמצעיתו אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה מניח סולם לפני הזיז ומערבין אחד אם רצו אבל אם הניח סולם בצד הזיז אינו ממעט ע"כ. ולפי ביאור הראב"ד זה הזיז ממעט בלא סולם. וכשהניח עליו סולם שאין בו ארבעה מיעטו לזיז, מפני שאינו ראוי לעמוד עליו, וזיז אין כאן סולם אין כאן. ואם הושיב הסולם בצדו, הרויח הזיז, והזיז ממעט את הכותל, שהוא רחב ארבעה טפחים.
כותל תשעה עשר צריך זיז אחד להתירו כדי שלא יהיה מן הזיז עד הכותל ומן הקרקע עד הזיז עשרה. כותל עשרים צריך שני זיזים להתירו והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה. ביאר הר"ש זה שלא כנגד זה, כדי שיוכל לקבוע [סולם] שני מזה לזה. נראה לפי ביאור הר"ש שהזיז אינו מתיר בלא סולם מן הטעם שביארנו. ודעת רבינו נסים שא"צ סולם אלא כשהזיז לא נעשה שם למעט. אבל אם נעשה לשם מיעוט לא בעינן סולם. ואפשר שכן דעת הר"ם שכתב, היה כותל גבוה (עשרה) [עשרים] טפחים צריך שיביא שני זיזין זה שלא כנגד זה, עד שיהיה בין הזיז התחתון ובין הארץ פחות מעשרה, ובין הזיז העליון ובין ראש הכותל פחות מעשרה, ומערבין אחד אם רצו. ואפשר לומר לדעת הר"ם שלא הצריכו סולם אלא כשהזיז למעלה, מפני שאין נוח להשתמש בו. אבל כשהזיז למטה מעשרה, שהוא נוח להשתמש בו אינו צריך לכלום.
דקל שחתכו וסמכו לכותל (על) [ועל] הארץ, מערבין אחד אם רצו [ו]אין צריך לקבעו בבנין. וכן הסולם כובדו קובעו וא"צ לחברו בבנין. לר"ם. לא ביאר הר"ם באיזה דקל ובאיזה סולם אמרו. לפי ההלכה לא אמרו זה אלא בדקלים שבבבל ובסולמות שבבבל ולא נתברר לי למה לא ביאר הר"ם זה. ופירש ר"ש שסולמות שבבבל יש להם ארבעה חבקין. ויש מי שאמר שאין להם ארבעה חבקין, אלא שהם גסים, וכובדן קובען. וזה נראה עיקר, כי אילו יש להן ארבעה חבקין אין בין של בבל ובין של שאר מקומות הפרש. שכך אמרו בתלמוד, סולם המצרי אינו ממעט והצורי ממעט, וביארו שהמצרי אין לו ארבעה חווקין ומפני זה אינו ממעט, אבל הצורי שיש לו ארבעה חווקין כובדו קובעו. ואלו הסולמות של בבל אע"פ שאין להם ארבעה חווקין דינן כדין הצורי מפני כובדן. ולא נתברר לי למה לא ביאר הר"ם ההפרש שבין סולם הצורי לסולם המצרי. ואולי דעתו שסולמות של בבל אין להם ארבעה חבקין, כמו שאמרנו, ואעפ"כ ממעטין. ולפי זה אין הפרש בין סולם מצרי לסולם צורי וכולן ממעטין. ונראה שהסולמות שלהם היו גסין וכבדים יותר מאותם שלנו. והרשב"א פסק שסולם מצרי אינו ממעט והצורי ממעט.
היתה המחיצה המבדלת בין שתי החצרות של קשין, אע"פ שיש סולם מכאן וסולם מכאן אינו ממעט, מפני שאין כף רגל עולה [בסולם], לפי שאין לו על מה שיסמוך. קשין מכאן וקשין באמצע, הרי כף הרגל עולה בסולם וממעט. לשון הגמרא בזה "סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע". ועל זה אמרו אין כף הרגל עולה בהן. ועל קשין מכאן ומכאן [וסולם] באמצע אמרו הרי כף הרגל עולה בהן, ופירש זה הרב רבי שלמה לענין הסולם עצמו, וביאר סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע, ולא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב. וקבע קשין של תבואה כעין חבקין מזה לזה להשלימו לארבעה. ואמרו אין כף הרגל עולה בהן ואין ממעטין. ואם היו קשין מכאן וקשין מכאן להשלים רחבו לארבעה, הרי כף הרגל עולה בסולם, וראויין הקשין לאחוז היד בהם ולעלות בסולם וממעטין. והראב"ד פירש זה לענין מחיצה עצמה, כמו שנראה מביאור הר"ם. ותחלה אמרו שאם המחיצה כולה של קשין וסולמות סמוכין בה אין ממעטין, שהרי אין כף הרגל עולה בהן. אבל אם הסולם באמצע והמחיצה מכאן ומכאן של תבן ומקום הסולם של אבן וכיוצא בזה מדבר חזק באמצע, הולכין אחר מקום הסולמות וממעטין. וזה עיקר וכן נראה ביאור הר"ם.
<h2>דף עח:</h2>
היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל, אם רצו מערבין אחד, הואיל ואיסור שבות שגרם לו שלא יעלה באילן לא גזרו עליו בין השמשות. עשה אשרה סולם לכותל אין מערבין אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי [היא] אסורה בהנאה. לשון רבנו משה. ורבינו חננאל והראב"ד פסקו שאילן אסור ואשרה מותר, שכל שאיסור שבת גרם לו אסור, וכל שאיסור דבר אחד גרם לו מותר. והרב ר' שלמה פסק שבין אילן [בין] אשרה מותר. והביא ראיה לדבריו. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר, מערבין שנים. פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים. [ואם מיעט עומקו בעפר או בצרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים] שסתם עפר וצרורות מבוטלין הם. אבל אם מלאוהו תבן או קש אינם ממעטים עד שיבטל. וכן אם מיעט רחבו בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ [מערבין אחד ואין מערבין שנים]. וכל דבר הניטל בשבת, כגון לוח וספסל אין ממעטין בו אא"כ חיברו בארץ חיבור שא"א לשמטו עד שיחפור בדקר. וכן לוח רחב ארבעה טפחים על רוחב החריץ מערבין אחד ואין מערבין שנים. לשון רבינו משה. ודעת הר"ש, שבנתן בו לוח לארכו שאמרו שאינו צריך ארבעה, [אינו מדבר] (אלא) כשנתנו לאורך כל החריץ, אלא כיון שיש לו אורך ארבעה הרי זה ממעט. ודברי הר"ם נראין לנו עיקר.
<h2>דף עט.</h2>
וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו, אם הושיט לוח שרחב ארבעה טפחים מזו לזו, מערבין עירוב אחד, ואם רצו מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. היו זו בצד זו ואינן בשוה אלא אחת למעלה מחברתה, אם יש ביניהם פחות משלשה טפחים הרי הן כגזוזטרא [אחת]. ואם יש ביניהם שלשה או יתר מערבין אלו לעצמן ואלו לעצמן. לשון רבינו משה. לפי ביאור הר"ם נראה, שכל שתי גזוזטראות שהן זו למעלה מזו אין נסר ארבעה מועיל בהם שיהיו מערבין אחד עד שיהא בין זו לזו פחות משלשה. וכתב זה הר"ם בשתי גזוזטראות שהן זו בצד זו, וה"ה בשתי גזוזטראות זו כנגד זו אלא שאינן בשוה, שאין נסר מועיל בהן. ולפי מה שביארו המפרשים זו שלא כנגד זו הוא כגון שעומדות בצפונה של זו כנגד דרומה של זו. ואע"פ שאין זו למעלה מזו אינו מועיל בהן נסר, לפי שאם נתן נסר מזו לזו לצד קרן זוית של זו, יהיה פתח בקרן זוית, ואין עושים פתח בקרן זוית. ולפי טעם זה לא נתברר למה לא יועיל נסר כשהן זו למעלה [מזו]. לא יהא אלא סולם שבין חצר לעלייה ובין שתי חצירות. ומפני זה כתב רבינו יעקב שמה שאמרו וכן שתי גזוזטראות אחר חריץ שבין שתי חצירות, לא לענין נתינת נסר אמרו, אלא להיות האויר שביניהם כדין חריץ, שאם יש בין גזוזטרא לגזוזטרא אויר ארבעה טפחים ה"ז כחריץ, ואין מערבין אחד. פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים, שאף הם מפסיעין מזו לזו כל שאינן רחוקות זו מזו ארבעה. בד"א כשהן זו כנגד זו, אבל זו שלא כנגד זו אין מפסיעין אותן. וביאור הר"ם הוא עיקר. וכן דעת גדולי המפרשים שמה שאמרו וכן שתי גזוזטראות שהשוו אותן לדין חריץ, בין לענין שיעור אויר שבין שתיהן בין לענין נתינת נסר מזו לזו השוו אותו. וכ"ז שהן זו שלא כנגד זו או זו למעלה מזו אין נסר מועיל בהן, מפני שאין דרך להשתמש בנסר שאינו ניצב ביושר. ואינו דומה לסולם, לפי שהסולם נוח בו [להלך], מה שאין כן בנסר שאין דרך להשתמש בו כשהוא עקום.
<h2>דף פה.</h2>
באר שבאמצע השביל בין כותלי חצירות, אע"פ שהיא מופלגת מכותל זה ארבעה טפחים, שניהם ממלאין ממנה בשבת, ואינם צריכים להוציא זיזין על גבה, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. לר"ם. מלשון הר"ם לא נתברר שביל זה, אם הוא רשות היחיד או הוא כמבוי או הוא כר"ה. ונראה ששביל זה הוא כעין מבוי קטן. ואילו היו החצירות פתוחות לתוכו היו אוסרין זה על זה. אבל כאן שאין תשמישן אלא ע"י אויר אין אוסרין זה על זה. נראה מדברי הר"ם [אם] (ש)אין הבור מופלגת מכותל זה ארבעה טפחים כל שכן שממלאין ממנה. והרב ר' שלמה ביאר. שבור זה הוא בשביל קטן שאין דיורין פתוחים בו, ואינו חלוק במחיצה עשרה לא מלמעלה ולא מלמטה. וכיון שהיא מופלגת ארבעה ואין הדיורין פתוחין לשביל, הואיל ואין תשמישן אלא דרך א[ויר] אין אוסרין זה על זה. ואם לא היתה מופלגת ארבעה, שתי הרשויות שולטות בו, ואוסרין זה על זה, עד שיעשו מחיצה עשרה בין מלמטה בין מלמעלה, כדרך שאמרו בבור שבין שתי חצירות. אבל כשהיא מופלגת ארבעה אין שתי רשויות שולטות בה הואיל ואין הדיורין פתוחין בו. והראב"ד כתב, והוא שתהיה חולית הבור גבוהה מעשרה טפחים. ויראה לי שא"צ לבור זה שתהא חוליתה גבוהה מעשרה. שלא הצריכו כן אלא בבור בר"ה, כדי שיוציא הכלי מן הבור ויכניסנו לביתו דרך מקום פטור. שאם לא היה גבוה עשרה הרי יוציא מן הבור דרך ר"ה. אבל שביל זה הוא כעין מבוי קטן, ובא להשמיענו שאע"פ ששתי חצירות משתמשות כאחד בבור זה, אין אוסרין זה על זה הואיל ואין עיקר תשמישן אלא דרך אויר, ואפילו הוא מופלג מן הכותל ארבעה טפחים. שאם לא היה מופלג מן הכותל ארבעה טפחים אצ"ל שמותר, שהרי כל אחד כשהוא דולה מעביר את הדלי דרך מקום פטור. וזה הדרך נראה לנו לפסק הר"ם. והוא דרך נכון.
שני בתים שביניהם חורבה שהיא רה"י, אם יכולים שניהם להשתמש בחורבה ע"י זריקה אוסרין זה על זה. ואם היה תשמישה לזה בנחת, והאחר אינו יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנו, הרי זה שהיא לו בנחת משתמש בה ע"י זריקה. לר"ם. זה הפסק לא מצאתיו מבואר. ומה שנאמר בהלכה, שני בתים ושלש חורבות ביניהם, זה משתמש בסמוך לו ע"י זריקה וזה משתמש בסמוך לו ע"י זריקה ואמצעי אסור. והעמידוה כשנעשו החורבות כחצובה. ונראה לי שיעשה כזאת הצורה "Z89" ובאותן שתי חורבות, זה משתמש בסמוך לו וזה בסמוך לו. ואין אחד אוסר על חבירו, מפני שיש הפסק (חורבה) [מחיצה] בין זה לזה, ולא יוכל האחד להשתמש בחורבה הסמוכה לחבירו. והאמצעי אסור, שתשמישה לכל אחד ואחד בנחת אוסר על חבירו. ויש מן הגדולים שביאר זה בחורבות שלהם, ויש מי שביאר אפילו בשל אחרים. והרב ר' שלמה ביאר שחורבה האמצעית משותפת, אבל [שאר] החורבות כל אחת מיוחדת לסמוך לה.
<h2>דף פו:</h2>
בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה י"ט כדי שלא יהיה כאו"א דולה מרשות חבירו. והיכן מעמידין המחיצה, אם היתה למעלה מן המים צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא מן המים, כדי שתהיה נכרת רשות זה מרשות זה. וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ארבעה טפחים זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר, וכאילו הבדילה חלק זה מחלק זה, אע"פ שהמים מעורבים למטה, קל הוא שהקלו חכמים במים. לשון רבינו משה. והרב ר' שלמה והראב"ד והרב בעל המאור פסקו, שאם היה למעלה מן המים אינה צריכה שתהא משוקעת כלל במים, ואם היא בתוך המים אינה צריכה לצאת לחוץ מן המים. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. וכן פסקו הגאונים.
<h2>דף פט.</h2>
כל גגות העיר, אע"פ שזה גבוה וזה נמוך, עם כל החצירות, ועם כל הקרפיפים שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד ואחד מהם יותר מבית סאתים, עם עובי הכותלים שבין החצירות, עם המבואות שיש להן לחי או קורה, כולן רשות אחת הן ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן. אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אא"כ עירבו. כיצד, כלי ששבת בתוך החצר, בין עירבו אנשי החצר בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג או לראש הכותל, ומן הגג [לגג אחר, הסמוך לו, אפילו היה גבוה ממנו כל שהו או נמוך. ומן הגג] האחר לחצר שניה, ומחצר שניה לגג שלישית, ומגג שלישית למבוי, ומהמבוי לגג רביעית, עד שיעבירנו בכל המדינה כולה דרך גגות וחצרות [או דרך גגות וקרפיפות] או דרך חצרות וקרפיפות או דרך שלשתן מזה לזה ומזה לזה. ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא"כ עירבו כל אנשי המקומות האלו עירוב אחד. וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף אא"כ עירבו כל אנשי המקומות שמעבירים בהם כלי זה בעירוב אחד. לשון רבינו משה. ומה שאמרנו שאסור להוציא מן הבית לגגות לא אמרו אלא בגג חבירו, אבל מביתו לגגו או מגגו לביתו אע"פ שאין בגג מחיצות ניכרות אם אין בגג יתר על בית סאתים מותר. וכן אם היו בגג מחיצות ניכרות, אפילו היה יתר מבית סאתים מותר. אבל כשהוא יותר מבית סאתים ואין בו מחיצות ניכרות אסור להוציא מן הבית לגג ומן הגג לבית, ואפילו לטלטל בגג יותר מד"א אסור כדין קרפף שלא הוקף לדירה כשיש בו יותר מסאתים. וכתב הרשב"א, אע"פ שאמרו כל גגות העיר רשות לעצמן, לפי שהוא תשמיש א' ומותר לטלטל מגג זה לגג זה, הבתים אינם רשות אחת ואע"פ שתשמישן אחד. אלא כיון שהבתים [הם] עיקר דירתו של אדם, כל אחד ואחד רשות עצמו, ואסור להוציא מביתו לבית חבירו ואע"ג שתשמישן אחד. ואצ"ל מביתו לחצירו המשותפת שאסור עד שיערבו ע"כ. ולא מצאתי לזה ראיה מבוארת. ולפי מה שכתב הר"ם כמו שביארנו בשער הראשון, נראה שלא נאסרה ההוצאה אלא מרשות המיוחדת לאחד לרשות המיוחדת לרבים, שמא יבא להוציא מרשות היחיד לר"ה. ומ"מ טוב להחמיר ולאסור ההוצאה מביתו לבית חבירו. וכן הדבר מקובל בידינו שאין מוציאין ואין מכניסין מבית לבית אא"כ עירבו דרך חלון שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר.
<h2>דף צב.</h2>
חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה מבעוד יום, אנשי גדולה מערבין לעצמן ומותרין שהרי נשאר להם פסין מכאן ומכאן. ואנשי הקטנה אסורין להוציא מבתיהם לחצר שלהם עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד, שדיורין של גדולה חשובין כקטנה ואין דיורין של קטנה חשובים כגדולה. לשון רבינו משה.
<h2>דף צג:</h2>
שתי חצירות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהם או דרך החלון, ונסתם הפתח או החלון בשבת, כל אחת ואחת מותרת לעצמה, הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. וכן שתי חצירות שעירבו זו לעצמה וזו לעצמה ונפל כותל שביניהם בשבת, אלו מותרין לעצמן ומוציאים מבתיהם ומטלטלים עד עיקר המחיצה ואלו מטלטלים כן עד עיקר המחיצה, הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. ואע"פ שנתוספו דיורין, שהדיורין הבאין בשבת [אינן אוסרין. נפתח החלון ונעשה הפתח] בשגגה או שעשו גוים לדעתם חזרו להיתירן, וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו אסור לטלטל מזו לזו, ואפילו היו מוקפות מחיצה, חזרו ונקשרו חזרו להתירן. לשון רבינו משה. והראב"ד כתב ששתי חצירות שעירבו עירוב אחד דרך פתח או דרך חלון ונסתם הפתח (אין) [או] החלון, מותר לטלטל כל אחת מן החצירות לחברתה דרך חורים וסדקים וכיוצא בזה. וכן נראה דעת (הר"ם) [הר"ש], וכ"כ הרשב"א, וזה נראה עיקר.
